יאן משיח

כריסטיאן הופמן גדל בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה ובמזרח גרמניה לאחר 1945. ב-GDR עבד כשחקן ומוכר ספרים. ב-1957 עזב את ה-GDR ונסע למערב גרמניה. ברפובליקה הפדרלית סיים תואר בחינוך באוניברסיטת החינוך בגטינגן. מ-1962 עד 1974 הועסק בשירות בית הספר של סקסוניה התחתונה.

הוא סופר עצמאי תחת השם הבדוי Jan Christ מאז 1974 ופרסם יצירות סיפוריות, מחזות רדיו, שירה ומחזות. בנוסף למענקי סופרים שונים, קיבל יאן כריסטוס את פרס קידום הספרות של העיר המבורג ב-1986.

בעוד שעבודותיו המוקדמות אופיינו בנושאים ביקורתיים חברתית, יצירותיו האחרונות הן ניסיוניות בטבען ונתונות לקבלה שנויה במחלוקת. "הביקורת הספרותית מתלבטת כיצד לקחת את הסיכון הספרותי של הטקסטים שלו."[1]

כשיצא לאור הופעת הבכורה שלו "אספלטגרונדה" (1976), הוא היה בן 42 וכבר עבד כמורה בבית ספר יסודי 12 שנים. "אספלטגרונד" יצא לאור עם התוספת "סיפורים" בסדרת Rowohlt הנודעת "dasneue buch", שיצאה לאור עבור
משיח הציע פורום אידיאלי, שכן הוא הוקם במיוחד ליצירות ספרותיות חדשניות.
"אספלטגרונדה" מורכב מארבעה סיפורים קצרים: "חיי בית המשפט של האנס וו", "הסיציליאני הקטן נכנס", "מיג נשאר מיג" ו"איך מטפס הגג יורד מהגג". כולם משחקים באותה סביבה, דהיינו מגרש המשחקים של בית ספר יסודי, ש"מאבק החיים" שלו עם "המנגנונים הדרוויניים" שלו (לודוויג האריג) הם עוקבים אחר אפיזודי: אנשים קופצים על חבלים דילוגים, מקשקשים על האספלט או מטפסים לבית הספר. גג. כנופיית בית ספר למאפיה פועלת נגד "שומרי הפינה", מגנה על המדרגות כמו "מבצרים" ומענה את האסירים שלהם. מעת לעת, המנהל Stumpfnegger נכנס פנימה ומטיל משמעת על חלק מהתלמידים, במיוחד אלה שנותרו עקשנים ולכן נראים מרדנים. בכל תת-נרטיב, תלמיד אחר לוקח על עצמו את חלקו של המורד. את ההתחלה עושה "הגבינה השטוחה" הנס וו, שיודע להבריק כ"צייר אספלט" ובונה "איש שלג". אחריו מופיע גוידו הסיציליאני, מחופש לאביר ומצויד בתוף ילדים, אך הדבר נקטע על ידי אם שמתגעגעת בהיסטריה לילדה. אחריו מגיע יתום הבר מיג ומציג את הפצע המכיב של הכלב שלו. לבסוף, ברנד הדשא מופיע, והופל על ידי משהו מפוזר, נאלץ לשאת אותו אל משרדו של המנהל על בסיס חשוף. פסק הדין שסטומפנגר יודע לעשות לגבי הנס ו' חל על כולם: "האנס וו, הוא מישהו כמו שאף אחד לא היה בעבר, אף אחד בכלל כל עוד בית הספר קיים, והוא צריך לדעת את זה, סוף סוף יודע שלא ניתן לעזור לזה".
הסצנה עצמה מופיעה כמערכת של שליטה עצמית ומקיימת את עצמה, כאדוות ומארג של "ריצות משחק, שבילי כדור, בין התכתשויות, פעולות, מריבות, שבהן נמשכו מצבי מלחמה, שבהם מלחמות רבות בו זמנית והצטלבו, ויצרו חוד החנית, אבל לכל אחד הייתה המלחמה שלו והאויב שלו".

אספלטגרונד” כבר מרכז את כל הרגעים שיאפיינו גם את העבודות הבאות. העניין של יאן כריסט חל לכל אורכו על אותו טיפוס חברתי: האאוטסיידר המושמץ בסמוי אך בעל ערך אמנותי. בין אם הוא תלמיד בית ספר יסודי או אדם שנעקר על ידי המלחמה ("Der Morgen auf dem Land", 1980), בין אם הוא מופיע כבעל ראיה רוחית ("Anna Wentscher", 1995) או כסופר ("Kleist fiktional", 1999) - יש לו תמיד אישיות אימפולסיבית ויצירתית ניידות שטקסטי הפרוזה נכנעים לה ללא סייג. ממנה הם מקבלים את הדחף הסיפורי שלהם, איתה הם עוזרים לזרים להגיע לכבוד שנשלל מהם בתחום החברתי.

היושרה האידיוסינקרטית שלהם משבשת את המנגנון החברתי ומעוררת הדחקות שנועדו להעלות אותם לרמת המבוססים. עם זאת, המשיח אינו מאפשר לזרים ולמבוססים להתנגש באופן ביקורתי חברתית או ממורמר מוסרי, וגם לא בצורה דרמטית ביותר. אדרבא, הטקסטים הפרוזים שומרים על רמת המתח שהם בנו מלכתחילה, מבלי להעריך את האירועים במונחים של עליות ומורדות, טובים ורעים. יצירותיו של ישו הן בעלות אופי אוטוביוגרפי חזק.

יאן כריסט ניצל את הזמן שאחרי הופעת הבכורה שלו למחקרים אמפיריים ממוקדים. הוא עבד ככתב נודד וחיפש שפה וחיים הקשורים בסביבה או בצורות הקשורות לעבודה. מקום שבו שהה בקביעות במשך שנים היה שוק הדגים של המבורג. שם הוא הקליט את צעקות הנובחים בקלטת והשתמש בחומר כמקור השראה: "ברווח הזה בין מה שנאמר למה שעדיין לא גובש, נוצר מרחב ראשוני מפחיד, ושם אני אוהב תישאר." (ישו בראיון עם עובדי תיאטרון בוכום) יכולת החישוב של מערכות היחסים הרגילות שלנו, הן הופכות כל כך ריקות וחסרות משמעות, בעוד שבמערכות היחסים האלה (...) אתה מקבל בדיוק את מה שאתה מתגעגע למערכות יחסים רגילות, כלומר ספונטניות , חיבה פתאומית, התרחקות פתאומית, קשיים שרודפים אותך אפילו בחלומותיך."

בשנים 1979 ו-1983 השתתף בתחרות הקריאה בקלגנפורט על פרס אינגבורג בכמן.

יאן כריסט מתגורר ב-27 מקומות בגרמניה, מאז 2005 הוא מתגורר בברלין.

צילום: Bettie I Alfred

 

השמעת אודיו (בחירה)

"מדוע המועמד למורה מגיש תחילה מועמדות לתפקיד ההוראה ולאחר מכן פורשת.
מונולוג רדיו". השולח פרייס ברלין. 1976
"איש קריידלר. מונולוג רדיו". RIAS ברלין. 1978
"בואו נטייל עם הכלבים או נדבר עם ברוקדורף". רדיו ברמן. 1979
"חונן הנוף. מונולוג רדיו". השולח פרייס ברלין. 1986
מארי פון קלייסט בשיחה עם בן דודה היינריך. מונולוג רדיו". הרדיו האוסטרי.1987.
מנגינת רדיו "גליסבלדה" עם מוזיקה, Sender Freies Berlin. 1989
"אורפיראוס או רעיון התנועה האינסופית" שולח פרייס
ברלין. 1990
"הזיקוקים, או ביסמרק לפני פריז". רדיו מערב גרמניה. 1991

זמין החל מה-1 בספטמבר ב-onomato:

רכבת הלילה
מחזה רדיו מאת יאן כריסט והנק נואנווד
Kunstradio, Ö1, שידור מקורי ב-28 בדצמבר 12

יצירת אמנות כריכה: Bettie I. Alfred

היצירה "נחצוג" מוקדשת כולה לרכבת. גרסת רדיו לביצוע "רכבת/גלייסקורפר" מאת יאן כריסט והנק נווואנהוד. ישו פועל כמספר הטקסטים שלו, בעוד נואנוהוד תומך בו בכלי מתוצרת עצמית עם מקצבים וצלילים המותאמים לנושא "הרכבת". בקטע הרדיו הזה, השוויון בין מילה לסאונד עולה בבירור הרבה יותר מאשר בהופעה והוא מודגש גם על ידי השימוש ברעשי רכבת.